​

סט זה צולם בסטודיו בבית הספר. תכננתי לצלם את חברה שלי, עומר, שוכבת ו"מקיאה עושר". התכנון היה לביים אותה כך שכל התכשיטים יוצאים מפיה, כמי שמקיאה מרוב התכשיטים שיש בבעלותה. התכשיטים הם שלי, דברים שנאספו במשך השנים, בכוונה רציתי להשתמש בהם ולא בתכשיטים שנראים יקרים, יהלומים וזהב מכיוון שהביקורת אותה שאפתי להעביר היא על האגרנות שלנו, הנטייה של האדם לקנות עוד ועוד למרות כל מה שכבר יש לו. 

ביימתי את המצולמת להסתכל במבט ריק וקר מעלה, מבט אטום, המעלה קונוטציה של מוות. 

עשיתי שימוש בתאורת הסטודיו, ליצור אווירה קרה התואמת למבט המצולמת לביקורת אותה שאפתי להעביר. 

​

מסקנותי מן יום צילום היו כי צילום בסטודיו משרת את נושא הפרויקט שלי בצורה מיטבית. למדתי כי ההשקעה והכנה מראש ניכרת בצילומים ומעלה את רמת הפרויקט. בסט זה רמת ההשקעה והתכנון שלי תאמו את הדרישות של המגמה ושלי מעצמי, הוכחתי לעצמי כי אני מסוגלת לצלם את הסדרה הזו ולהוציא את החזון שלי לפועל. סט זה הביא לי מוטיבציה להמשיך לצלם ולתכנן, עד שהקורונה שיבשה לכולנו את התוכניות.