דף אישי- דף אומן
בחיים לא דמיינתי שאזכה לחוות תקופה כזו שונה, מיוחדת ומפחידה, שאקבל את ההזדמנות לראות את העולם כולו מתאחד, מזדהה אחד עם השני וחווה יחד אובדן וכאוס. מול האדם עמד איום אשר לא נמצא בשליטתו, הטבע גבר על האדם. לא האמנתי שמה שמתחרש איי שם בסין הרחוקה יגיע לארץ, אך זה קרה. הופתעתי וכעסתי מחדש כאשר אירועים שציפיתי אליהם התבטלו, טיולי פסח בצופים, האחרונים שלי, טיול סקי בחול, פסטיבל בדרום ובאופן כללי כל שגרת חיי שכל כך אהבתי, הופסקה בשנייה, כאלו משהו לחץ "עצור" על חיי.
הפרויקט החדש שלנו התחיל ב"יומן ויזואלי", בשלב זה עוד לא הפנמתי את גודל המאורע, הייתי בטוחה שזה יעבור עוד שבועיים ושכולם מגזימים, התמונות שצילמתי שהיינו קשורות לנושא באופן ישיר, כפפה ומסכה הרגישו לי סתמיות. ככל שהזמן עבר, הפרויקט הפך לפרויקט הבגרות שלנו, הבנתי שאני צריכה להסתכל עמוק יותר על מה שתחולל אצלי בנפש. הקורונה באופן מסוים שיתקה אותי, אני בן אדם שמעריך מאוד את השגרה שלו, אני מתפקדת הכי טוב עם לוח זמנים, רשימות של מטלות ומסגרת. גם פגשתי את הקורונה מקרוב, חוויה שהסיחה את דעתי מכל דבר אחר.
בסופו של דבר, חזרתי לעבודה, התמקדתי בצילום הרגשות שלי, בלבול, חוסר וודאות וסקרנות. מוטיב הבא לידי ביטוי בעבודתי הינו המריחה, לאורך כל תקופת הקורונה הרגשתי שהחיים שלי נמרחים, הזמן נמרח, לא עשיתי דברים משמעותיים והזמן עבר.
למדתי שבכוחי טמונים כוחות להתגבר על הכל, הבנתי כי זה בסדר אם לוקח זמן לעכל אירועים ורגשות.